בתקופה לא פשוטה זו, שנגיף הקורונה מתפשט במהירות אקספוננציאלית[1] החשש גובר והפחד משתלט אפשר שיצירה תפנה את תשומת הלב שלנו למשהו חיובי, סובלימטיבי[2], תאפשר לכוחות חיוביים לתפוס את התודעה שלנו – גם אם לזמן מה.

​

       הזמנתי את בני בן ה-14.5 ליצירת סרטון. באמצעות הטלפון החכם שלי (IPhone) החלטנו על עלילה הקרובה לליבו כשהוא תסריטאי ראשי ואני עוזרת לו לתרגם את זה לעשייה. בהכשרתי ובעבודתי בפוטותרפיה ווידאותרפיה אני מתורגלת ביצירות דיגיטליות שבני הנוער מתחברים אליהם. כאמא, אני שותפה פעילה יותר בתהליך היצירה, מייעצת ומעלה רעיונות משלי. כאמור, העלילה של הקדימון[3] נבחרה על ידי בני; יש כדור בדולח אחד אחרון שעשוי להציל את הכפר שבו מתגורר גרוט[4] ועליו לגבור על אויב כדי להשיב את הסדר על כנו. הסרטון מתחיל באירוע פסטורלי שבו גרוט מנופף לאחת מתושבות הכפר שלו ומופיעה כתובית ״הכל היה טוב עד אשר...״ והאירוע הבא כף רגל הנוחתת באמצע הכפר וממיטה הרס בכל. גרוט מבין שעליו לצאת ולהילחם למען שלמות כפרו. עליו למצוא את אחרון כדורי הבדולח שיביא את השלום לכפר. לשם כך עליו להילחם באויב שהוא לא אחר מדמותו של האן סולו, דמות מתוך סדרת הסרטים העל-זמנית ״מלחמת הכוכבים״[5]. בסרט המקורי האן סולו מתגייס למלחמה של הטובים ברעים, היה מעניין לראות את הבחירה של דמות האיש הטוב הופך לרע (בהמשך אשתף במחשבות שלי לגבי הבחירה). גרוט יוצא למלחמה בהאן סולו מי מהם יצליח לתפוס את כדור הבדולח האחרון. לפי הסרטון פעם ידו של גרוט על העליונה ופעם האן סולו מצליח לאיים על גרוט. 

 

       ראשית, אשתף מנקודת המבט שלי כאמא של היוצר. ראיתי את בני נכנס לעשייה ולחשיבה והכרתי בהתמסרות שלו ליצירה. הוא בחן זוויות צילום שונות ובחר את הסצנה שהניחה את דעתו. הוא השתטח על הקרקע על מנת ללכוד את הזווית המדויקת ביותר לטעמו, לא היסס לנסות שוב ושוב את ההתרחשות והכל במין חדוות יצירה שהדביקה גם אותי. מצאתי את עצמי נסחפת לתוך היצירה ומנצלת את החפצים שמשמשים אותי בעבודתי, דמויות ומיניאטורות, על מנת לסייע לו להגיע ליצירה שביקש.

 

       בצד המבט האימהי שלי אני מביטה גם כאשת מקצוע. ככזו, אנסה לבחון כיצד משרתת היצירה את התחושות שאיתן אנחנו מתמודדים בתקופה זו. כפי שהזכרתי בתחילה, עצם היצירה יש בה היכולת להיות פתח לשמחה וחיבור לכוחות אומניפוטנטיים – יצירת יש מאין של עולם שלם, דמיוני. פרופ׳ מולי להד[6] מציין כי לכל אדם יש יכולת לספר סיפור תוך שימוש בתבנית ייחודית לו המכילה שישה פרמטרים של המידע המגיע אליו מחוצה לו והדרך בה הוא מתרגם את המידע הזה החוצה חזרה. המידע שמגיע לאדם הוא במישור הגשמי, החברתי והרוחני ואילו האדם מספר את סיפורו בשישה היבטים שבונים את השפה הייחודית לו שמספרת על דרך ההתמודדות שלו ומבטאת את החוסן שלו בעת משבר. להד נתן לששת החלקים ראשי תיבות גש״ר מאח״ד. ג-גוף, ש-שכל, ר-רגש, מ״א-מערכת אמונות, ח-חברה, ד-דמיון. כל אחד מאתנו משתמש בשפה מרכזית המאפיינת אותו. מעין ערוץ תקשורת עם שפה מרכזית שהיא אחת או כמה מהעוגנים שהזכרתי לעיל (גש״ר מאח״ד). בעת משבר השפה השגורה ביותר תהיה בשימוש גדול יותר וכך הוא חש מסוגל לתקשר ולהתמודד עם המשבר. ישנו ערוץ נוסף שנקרא: שפת הביניים, ערוץ שפה נשכח. מדובר בשפה שהיתה בשימוש אך בשל נסיבות חיים של האינדיבידואל חדלה להיות בשימוש אך תשוב ותצוץ בעיתות משבר. 

 

       בסרטון, כטקסט וויזואלי, אני מבחינה בשילוב השפות של חברה, דמיון וגוף כמרכזיות בשימוש בהכנת היצירה שלי ושל בני. כל העלילה מתרחשת סביב הצלה של כפר קטן (היבט חברתי), הפעולות הננקטות על ידי הדמויות הן פעולות פיזיות של לחימה ומרדף (גוף) וכדור הבדולח שבו תלויה ההצלה – הוא פרי הדמיון. שפת הביניים המצויה כאן היא מערכת האמונות - היא נובעת מערוץ רגשי נשכח שמעיד על רצון לסדר בשל תחושות של ערעור ופחד.

 

      ביצירת הסרטון אני מוצאת חיבור ליכולת של שליטה. הבמאי הוא השולט בעולם שיצר, מי ילחם במי, מי יהיה המנצח. בימי הקורונה, זו היכולת לקחת שליטה על משהו בתקופה של חוסר שליטה וחוסר וודאות. לשלוט בתסריט ובמאורעות הן ברמה התפקודית של המצלמה – מה ייכנס לסרטון ומה יושמט, והן ברמת התוכן – מי ינצח ומי יפסיד.

 

       בניתוח התוכן אפשר לראות את הבחירות כביטוי של מראה בה משתקפת תפיסת העולם של היוצר, השתקפות של הלכי הרוח של הבמאי. אני מוצאת כי הבחירה של סרט חורבן המאיים על הכפר השליו היא ביטוי לחשש מהחורבן המתרגש עלינו בימי הקורונה. חיינו השתנו מקצה אחד לשני באופן דרסטי, כלל עולמי. השינוי הדרמתי בחיינו כפי שהכרנו אותם עד כה. וירוס אחד קטן, נגיף שרואה ואינו נראה, מפיל אלפים ואף מיליונים למשכב ולעיתים אף למוות. הסרט אכן מתחיל ב:״הכל היה טוב עד ש...״ ויש צורך לצאת למרוץ אחר הפתרון. אפשר לשאול: כיצד כדור הבדולח יכול לסייע? יש שיראו  בזה חיפוש אחר התרופה (אולי ככדורים) שעשויה להציל את הכפר, את העולם כולו. יש שיראו בכדור הבדולח, כסימבול אוניברסלי, שמשמש לראיית העתיד ועד כמה נרצה לראות את העתיד הטוב ובעצם, זה נותר כסימן שאלה וסימן לאי הוודאות המאפיין את התקופה הזו. הבחירה הלא מודעת בכדור בדולח אולי מתייחסת לצרכי שליטה על מה צופן העתיד. לו היה זה טיפול העיבוד של התכנים והסמלים היה נעשה עם המטופל, כמו כל פרט אחר בסרטון הזה.

 

     דמותו של גרוט, בעיני, מסמלת את בני הנוער. בהכללה, הם עסוקים בשלהם ומנותקים מחיי המבוגרים ומן האקטואליה, מנסים למצוא את זהותם בשונה ואף בניגוד למבוגרים בסביבתם. השפה של גרוט מכילה שלוש מילים בלבד: “I am Groot” אשר מביעות כל מה שיש לו לומר. האינטונציה ושפת הגוף שלו מוסיפות את הפרטים החסרים וכל מי שדובר את שפתו מבין את דבריו. אולם, כשיש צורך בהתגייסותו בעת משבר, הוא אינו מהסס לתת כתף ועזרה לחבריו ויחד איתם מציל את המצב.

 

       הבחירה בהאן סולו כגיבור הרע אינה אקראית, גם אם היא לא נעשתה במודע. כאמור, דמותו לחובבי סדרת הסרטים האגדתית מוכרת כדמות הלוחם באימפריה הגלקטית (רמז: הם הרעים בסיפור). יוצר הסדרה, ג׳ורג׳ לוקאס, תיאר את האן סולו: "אדם בודד המגלה את חשיבות היותו חלק מקבוצה ועוזר לטובת הכלל"[7]. בימים כתיקונם, לרוב אנחנו מכירים מיהם האויבים שלנו. מאיזה ילד אני צריך להתרחק, מי מאיים עליי? מי קרוב אליי? מי עוזר לי? מי בקבוצת השווים לי? אולם, בימים של קורונה האויב בלתי נראה, הוא עשוי להיות בכל מקום, הוא עלול להיות אדם זר או אדם קרוב לי. החשש הגדול מכולם הוא שאפילו אני עלול להיות האויב של מישהו אחר. כמו למשל, הנכדים הופכים להיות האויבים של סבא וסבתא שלהם. וכך כל אדם נכנס לביתו – מבצרו.

 

       באמצעות היצירה בווידאו יכולנו להביא לביטוי את החשש שלנו מפני המתקפה על השגרה שלנו, האיום על שלמות חיינו כפי שהכרנו עד כה. יצירה וויזואלית לחוויה שעברנו, ועדיין עוברים. הפכנו את החרדה שלנו לביטוי אומנותי, השלכתי.

 

       כדרכם של קדימונים – הם לא מבשרים על הסוף. הם מבקשים להשאיר את הצופה במתח כדי לייצר סקרנות שתביא אותו להקרנת הסרט המלא כשיצא לאקרנים. גם הקדימון שלנו לא מספר את הסוף, זאת משום שהסוף אינו ידוע לנו. אנחנו במהלך המלחמה המוזרה והמתישה הזו. ימי קורונה. אך בני בכל זאת ביקש להותיר שביב של אופטימיות בסיום הסרטון, כדור הבדולח נמצא ליד ביתו של גרוט, רמז, אם תרצו, לסוף טוב הכל טוב.

​

​

​

------

​

​

 

[1]  מונח מתמטי המושאל לצורך המשגה של גדילה והתפשטות מהירה

[2]  סובלימציה היא מושג בפסיכולוגיה אשר מתאר הפניית הכוחות המנטליים של האדם מפעילויות שנתפסות כשליליות אל עבר פעילויות חיוביות ומקובלות מבחינה חברתית.

[3]  טריילר Trailer

[4]  דמות מסדרת הסרטים  Guardians of the Galaxy של Marvel

[5]    StarWars שיצר במאי הקולנוע ג׳ורג׳ לוקאס

[6]  להד, מולי. מאין לשאוב כוחות, בתוך: להתבונן ביצירה לראות את הנפש. הוצאת אח, 2015 

[7]  מתוך: ויקיפדיה (ערך: האן סולו)